ד'ר מרדכי נאור: חברנו הטוב חנן.

 בתחילת השבוע ליווינו למנוחת עולמים את חברנו חנן פרגר ז"ל, איש מושב כפר ביאליק וחבר טוב שלנו – הכי טוב! – של רעייתי לאה ושלי במשך יותר משבעים שנה – מימי ההכשרה, הנח"ל, הקמת קיבוץ נחל עוז ועשרות השנים שלאחר מכן.לא יכולתי להגיע ללוויה ושלחתי באמצעות חברתנו תחייה יעקבסון את דברי ההספד הבאים:"אנחנו נפרדים היום מאחד הטובים שבינינו.חנן פרגר היה סמל לדור שלם – של בני העולים החלוצים שהקימו את קריית חיים, יישוב לדוגמה.להיות "קרייתי" זה להיות מלח הארץ, מליגת העל.נפגשנו עוד לפני הגיוס לנח"ל, לפני יותר מ-70 שנה, וחנן תמיד בלט: שקט, שקול, חכם, יפה, שהתחתן עם שולה היפה בנשים.הם גידלו משפחה לתפארת בבית מקסים ובחצר ירוקה תמיד, שהייתה עשרות שנים מרכז תרבותי וחברתי. לא במקרה היו לחנן אין סוף חברים. הוא היה מענטש אמיתי וכולם רצו להיות חברים שלו.חנן היקר, יהיה לנו קשה מאוד להמשיך בלעדיך. אתה כבר חסר לנו. נוח על משכבך בשלום חנן. חבר יקר בעל לב ענק".אני מבקש לספר על שני אירועים בעברנו המשותף: אחד דרמטי מאין כמותו והשני סתם מרגיז, שכל-כולו הוכחה ש"פרייארים לא מתים, הם רק מתחלפים" כמו שאמר כבר יותר מאיש חכם אחד.האירוע הראשון מחזיר אותנו לאוקטובר-נובמבר 1956, ולמבצע סיני, שקוראים לו גם מבצע קדש וגם מלחמת סיני. בימי הקרבות היה לי תפקיד חשוב במערך הלוחם של קיבוץ נחל עוז: נמניתי עם צוות אחת משתי מרגמות ה-81 מ"מ, ששיגרו פצצות לעבר המוצב המצרי המאיים בגבעת עלי אל-מונטר אשר בפאתיה המזרחיים של עזה.הייתי בצוות אחד עם חנן פרגר ועוד חבר. עברנו קורסים ברגמוּת ותמיד הזהירו אותנו, שבעת הירי יכולה לקרות תקלה: הפצצה, המוכנסת לקנה המרגמה ושם נדרכת בפעם הראשונה ואחר כך יוצאת בשריקה החוצה, עלולה חס ושלום להיתקע לאחר הדריכה הראשונה ולא לצאת…וזה מה שקרה לנו. הכנסנו פצצה לקנה, היא החליקה כלפי מטה – וכלום… לא יצאה ממנו.מה עושים? זה מקרה חמור הוזהרנו, ויש לנקוט בצעדים מיוחדים: לפרק באיטיות את קנה המרגמה הכבד, ולשאת אותו בתעלות, מרחק של כ-20 מטר, לתעלה צדדית. שם, להטות את הקנה כלפי מטה ולנענע אותו בעדינות, כדי שהפצצה, שכבר נדרכה כזכור, תתחלק החוצה.היה ברור לנו שהכול נעשה תוך סיכון עצום, שכן הפצצה כבר נדרכה וכל שנייה היא עלולה להתפוצץ. חנן ואני נשאנו בצמד את קנה המרגמה הכבד, שבתוכו הפצצה, עד לתעלה הצדדית, כשברור לנו שכל רגע אנו עלולים לעוף באוויר.החלק הקשה ביותר היה להוציא את הפצצה מהקנה. זה נמשך כעשרים או שלושים דקות, שנראו לנו כנצח. לבסוף שלפנו את הפצצה, בידיים רועדות הנחנו אותה על האדמה ומיהרנו להסתלק. חנן שאל אותי: אתה רטוב כמוני? רק אז שמתי לב שבגדיי ספוגים מזיעה, תוצאת הפחד הנורא שעברנו.בשנים הבאות היינו מתלוצצים על האירוע ה"מפוצץ" הזה, וחנן נהג לומר: אתה זוכר את הלילה שחזרנו מן המתים?…המקרה השני השתרע על פני חודש שלם, וכולו היה באשמתי ובאשמת חנן חברי. בהיותנו בקיבוץ נחל עוז נמנינו עם יחידת ההגנה המרחבית של הנגב המערבי, שבסיסה היה ב"גוש מגן", מחנה צבאי קטן לא הרחק מקיבוץ אורים. כשעזבנו את הקיבוץ לא הנחתי כי "גוש מגן" יעקוב אחריי גם בחיי העירוניים. לא כך קרה. כחודשיים לאחר שעברנו לדירה חדשה בתל אביב, בסוף מאי 1958, נקטתי ביוזמה של אזרח נאמן למולדתו והודעתי ליחידת המילואים שלי על שינוי כתובת. כעבור שבועיים מצאתי בתיבת הדואר שלי זימון לחודש מילואים, החל מה-1 באוגוסט 1958. במועד הנ"ל ארזתי ילקוט גב, נפרדתי מלאה שהפכה ל"אלמנת קש" בדירתנו התל אביבית ונסעתי דרומה. בהגיעי ל"גוש מגן" פגשתי את חנן פרגר, ידידי מימי הקיבוץ, שהתגורר בצפון הארץ ונקרא למילואים בשל אותה סיבה כשלי: אף הוא החליף כתובת ושלח את כתובתו החדשה… השליש במפקדת הגוש לא הסתיר מאתנו, שרק מפני שהודענו על הכתובות החדשות שלנו נשלח אלינו זימון – "אחרת, היינו שוכחים אתכם לעוד הרבה זמן". בחצי חיוך העיר, כי עברנו על אחד מכללי ההתנהגות של החייל הפשוט: התאמצנו יותר מדי וקיבלנו עונש בשל היותנו "פראיירים". חנן ואני נשבענו שמעתה ואילך נלמד לקח, ולפי שעה היה עלינו למלא את חובתנו למולדת: לשמור מדי לילה שמונה שעות בשתי משמרות של ארבע שעות – עם הפסקה ביניהן. בשעות היום, אם לא ניסינו לשווא להירדם באוהל לוהט ושורץ רמשים, היינו חופשיים לנפשנו. פעמים אחדות ניצלנו את ההזדמנות ונסענו לנחל עוז ופעם אחת החלטנו לטעום את הגלידה של באר שבע. בשאר הימים השתעממנו ונשבענו שוב ושוב שיותר לא נהיה "פראיירים"…בשנותיו המאוחרות התמסר חנן לציור, תחום בו עשה חיל והותיר אחריו שפע של ציורים מרהיבים.

אורי יסוד:

צ'ימני וחנן

סמל ודוגמה לחברות אמיתית לאורכן של שנים

שניהם נפטרו בחודש נובמבר. צ'ימני ב-2016, חנן ב-2022

מיורם סתיו

לפני זמן לא רב לרגל פטירתו של שאול כוכבי, אורי יסוד ביקר את חנן ודיווח לי שמצבו של חנן לא טוב, התקשרתי מיד אל חנן לדרוש בשלומו, קולו היה חלוש ובקושי יכולתי להבין אותו.

במילותיו האחרונות אמר לי שבקרוב יפגש עם עם הורי משה ושרה וכן עם אחיי חיים ויוסי, אכן כך עשה. אלו לא היו מילות סרק, חנן קיים את הבטחתו.

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים ונאמר אמן !

יורם