העברה מ"עונג שבת " בעריכת דוד אסף , גיליון 25.7.25.
במדינת האנשים הישרים: דן אלמגור בן תשעים
אמר העורך דוד אסף :
בראשית השבוע, ביום קיץ יום חֹם, ביקרנו, ידידי פרופ' אבנר הולצמן ואנוכי, את חברנו דן אלמגור בביתו שבתל אביב, כדי לברכו לרגל יום הולדתו התשעים שחל בשבוע שעבר (13 ביולי 1935) – עד 120! הביקור היה שמח ומרגש. אין טעם, וגם אין מספיק מקום, לחזור ולספר על תרומתו העצומה של דן אלמגור לתרבות הישראלית. מאות השירים והפזמונים שכתב ותרגם, המערכונים, מחזות הזמר, תכניות הרדיו והטלוויזיה ('שרתי לך ארצי'), אין סוף מאמרים בעיתונות (מדורו המיתולוגי 'עונג שבת' בעיתון ידיעות אחרונות היה אחד ממקורות ההשראה שלי בבחירת השם לבלוג), ומאמרים אקדמיים בשלל נושאים, וכמובן גם רשימותיו הרבות שהתפרסמו בבלוג עונג שבת – כולם חקוקים לנצח בהיכל התהילה של הזמר העברי ושל התרבות הישראלית, ועוד תבוא שעת הסיכום. בשנים האחרונות פרש דן מעסקי הכתיבה. הוא ממעט להתראיין ולהופיע בציבור, אך אני שמח לדווח לאוהביו כי הוא בבריאות טובה, מצחיק וטוב לב כמימים ימימה. הפגישה עם החברים הישנים שימחה אותו ביותר. בהזדמנות זו, תודה לאלינער (נוני), בתו של דן, על הכנסת האורחים הלבבית.
| מימין לשמאל : דן אלמגור, דוד אסף , אבנר הולצמן.יולי 2025. { צילום אלינער אלמגור} |
תגובת פוצ'ו יום שישי, 25 יולי, 2025
דן אלמגור סיפר לי פעם סיפור משעשע. זה היה כשהוזמן למשרדו של אבא חושי בחיפה, ומצא על השולחן של המזכירה דפים ריקים בחתימת ראש העיר. דו שייך לאלה שאם הם רואים נייר ריק, מוכרחים לכתוב עליו משהו. אז הוא כתב: לדן היקר שלום, אני שמח שאתה ואפרים קישון הסכמתם לכתוב תוכנית למועדון התיאטרון שלנו ויש לי בקשה, תצרפו לכתיבה גם את המשורר ש. שלום , שהוא פנוי בימים אלה ושמו ודאי יוסיף כבוד לתוכנית. בברכה אבא חושי. בהזדמנות ראשונה דן העביר את המכתב לקישון שרתח מזעם והודיע נחרצות שאבא חושי יכול… כאן אני לא בטוח אם קישון הוסיף את המלה לנשק לו או לקפוץ לו, אבל דן הבטיח לקישון שהוא כבר יטפל בעניין ועד היום אני לא יודע איך זה נגמר. אשמח לשמוע אם דן יאשר את הסיפור ואולי יש לו גם מה להוסיף.
האזרח הקטן. לחן : זו'רז' בראסנס מילים : דן אלמגור.
שרה שלישיית “יוסי־חזקי־יונה” (1961): יוסי בנאי, אבנר חזקיהו , יונה עטרי.
בְּכָל מְדִינָה מְסֻדֶּרֶת
קַיָּם מַנְגָּנוֹן לְתִפְאֶרֶת;
אֲבָל בְּתַחְתִּית הַבִּנְיָן
נִצָּב הָאֶזְרָח הַקָּטָן.
הָאֶזְרָח הַקָּטָן,
הָאֶזְרָח הַקָּטָן.
קָטָן הָאֶזְרָח וְצָנוּעַ,
וּשְׁמוֹ לְאָדָם לֹא יָדוּעַ.
כֵּן, אֵין לוֹ הֶכֵּר וְסִימָן.
הוּא סְתָם “הָאֶזְרָח הַקָּטָן”.
נָשִׁירָה בְּקוֹל, נָשִׁירָה בְּקוֹל
אֶת שִׁיר הָאֶזְרָח הַקָּטָן.
נָשִׁירָה בְּקוֹל, בְּקוֹל גָּדוֹל,
אֶת שִׁיר הָאֶזְרָח הַקָּטָן.
אֵין אִישׁ בָּעוֹלָם מִתְיַעֵץ בּוֹ.
עָלָיו מְאַיְּמִים רַק בְּאֶצְבָּע:
"אִם לֹא תִּתְנַהֵג טוֹב יוֹתֵר –
אָז תֵּכֶף נִקְרָא לְשׁוֹטֵר."
הָאֶזְרָח הַקָּטָן, נוּ־נוּ־נוּ!
הָאֶזְרָח הַקָּטָן, נוּ־נוּ־נוּ!
גּוֹזְלִים לוֹ אֶת רֹב הַמַּשְׂכֹּרֶת,
וְאִם הוּא דּוֹרֵשׁ קְצָת בִּקֹּרֶת –
אוֹמְרִים לוֹ: "זֶה סוֹד. לֵךְ תִּישַׁן.
תִּגְדַּל קְצָת. אַתָּה עוֹד קָטָן."
נָשִׁירָה בְּקוֹל…
אוֹמְרִים: "הוּא יְצוּר אִינְפַנְטִילִי,
אַךְ כָּךְ הוּא תּוֹעֶלֶת מֵבִיא לִי."
אוֹמְרִים: "אֵין לוֹ דַּעַת בִּכְלָל.
אִם יֵשׁ לוֹ – מִיָּד תְּחֻסַּל!"
הָאֶזְרָח הַקָּטָן…
הַכְּנֶסֶת בִּשְׁמוֹ נֶאֱסֶפֶת
וְאָז הִיא עָלָיו מְצַפְצֶפֶת.
כָּל יוֹם מְאַשֶּׁרֶת עוֹד חֹק.
לֹא חֹק – אֶלָּא חֹקֶן עָמֹק.
הָאֶזְרָח הַקָּטָן…
רַבִּים נְצִיגָיו וְיָפִים הֵם,
וְעַל חֶשְׁבּוֹנוֹ “מְכַּיְפִים” הֵם.
וְאִם מְאַיֵּם הוּא לִצְעֹק –
זוֹרְקִים לוֹ בּוֹנְבּוֹן – שֶׁיִּשְׁתֹּק.
נָשִׁירָה בְּקוֹל…
מֵבִין הָאֶזְרָח שֶׁבְּעֶצֶם
זֶה הוּא שֶׁ“דָּפוּק־עַד־הָעֶצֶם”;
אֲבָל בִּלְבָבוֹ הַפָּעוּט
אוֹהֵב הוּא לִשְׁמֹעַ שֶׁהוּא
“הָאֶזְרָח הַקָּטָן”.
אַךְ פֶתַע, בְּתוֹךְ הָאִידִילְיָה,
הוּא קָם וְהוֹרֵס עוֹד בַּסְטִילְיָה.
וְכָכָה, נָקִי וְחָלָק,
שׁוֹחֵק עוֹד רוֹדָן לְאָבָק.
נָשִׁירָה בְּקוֹל, נָשִׁירָה בְּקוֹל
אֶת שִׁיר הָאֶזְרָח הַקָּטָן.
שֶׁאִם רַק יִרְצֶה
הֲרֵיהוּ יָכוֹל
לַהֲפוֹךְ לָ“אֶזְרָח הַגָּדוֹל”.
נָשִׁירָה בְּקוֹל, נָשִׁירָה בְּקוֹל
אֶת שִׁיר הָאֶזְרָח הַקָּטֹן.
הָאֶזְרָח הַקָּטֹן
שֶׁיָּקוּם יוֹם אֶחָד
לִתְבֹּעַ גַּם דִּין, גַּם חֶשְׁבּוֹן.