רוביק רוזנטל : "נאמן או יפה." הוקרה למפעל חיים שירי זמר רוסיים של בן קריית חיים , חבר קבוץ גדות ,אלי ס'ט

העברה מ "הזירה הלשונית" 4.6.25.

אלי ס'ט : דבר מרגש קרה, מאמר שלי: "נאמן" או "יפה", על תרגום שירים-רוסיים לעברית, ע"פ הגדרתו של שלונסקי, הופיע השבוע ב"הזירה הלשונית", שהוא הבלוג החשוב ביותר על השפה העברית, המנוהל ע"י רוביק רוזנטל. 

 נאמן או יפה: מדריך לתרגום שירי זמר רוסיים. אלי ס'ט. 4.6.25.

המשורר אלי ס"ט משמר כמפעל חיים שירי זמר רוסיים, חלקם קיבלו לבוש עברי בקרבה או בריחוק מהמקור. בין היתר הוא מציע לשירים תרגום פרי עטו השומר על תכני המקור ורוחו.

מה קרה לשלונסקי בתרגום של "תכול המטפחת"?

בשעת לצון חידד שלונסקי את דעתו שתרגום משפה לשפה יכול להיות, נאמן לשפת המקור, או יפה. חידד, אבל השאיר מעורפל, בעיקר, מה זה "יפה".

יש מילים שאינן ניתנות לתרגום. למשל, המילה העברית "טלית". בפרוזה אפשר להרבות מילים, אבל בשירה אין לכך מקום, כי השירה כפופה לחוקים נוספים כמו משקל או מקצב וחריזה.

את תחילת הפזמון החוזר של השיר הסובייטי "תכול המטפחת" (מילים יאקוב גאליצקי) תרגם שלונסקי: "ויהי היום". המקור ברוסית הוא: "Порой ночной", כלומר, בתרגום מילולי נאמן: "לפעמים בלילה". אין ספק ששלונסקי ידע מה המקור ומה נאמן לו. אם כן, מה גרם לו להפוך את "לילה" הרוסי ל"יום" בעברית?

תרגום הצירוף הרוסי לעברית קשה. בצירוף הרוסי יש ארבע הברות בלבד, קשה למצוא צירוף בעברית שכולל את המילה 'בלילה' ויש בו רק ארבע הברות. כמו כן, אם המילה 'לילה' היא השנייה בצירוף, קשה גם למצוא חרוז (לשורה הבאה), שיתאים לה.

להשערתי, בתרמילו המילולי של שלונסקי, שבא ממסורת יהודית, היה צירוף אחר מן המקורות שמתאים לזמן שבו מתרחש אירוע חשוב: "ויהי היום" (איוב, א 6). ה"א הידיעה מייחדת את היום וחשיבותו, 'ויהי' מקבל את עצימותו מסיפור הבריאה. פירושי "ויהי היום" מייחסים את הצירוף לראש השנה, שבו מסתיימת תקופת חיים אחת ומתחילה חדשה. מכאן ש"ויהי היום", הוא יום שמהולים בו עצב ושמחה.

לפי הגדרתו של שלונסקי עצמו, "ויהי היום" אינו "תרגום נאמן". אם כן, הוא "תרגום יפה", שמתקבל בטבעיות ע"י קורא השיר בעברית, כלומר, לא גורם לתחושת זרות או מוזרות, לא מחייב אותו לפנות למילון רוסי-עברי, הוא נותן לקורא הישראלי תחושה שהשיר "שלנו".

ניתן לשמוע את השיר הרוסי בביצוע הזמרת זארה, בקונצרט חגיגי השנה לציון יום הנצחון על הנאצים, 9.5.2025, בקישור

 שיר שקט בערב על פני הנחל צף

כשמתרגמים שירי זמר, שירים שיש להם מנגינה, מצפים שאפשר יהיה לשיר את התרגום במנגינת המקור. התרגום הופך פומבי, ולכן הוא צריך להיות, בדומה ל"ויהי היום", "יפה", אבל גם לא לגמרי "לא נאמן". בשל הקושי להיכנס לשיקוליהם של מתרגמים אחרים, אנסה להציג בפניכם מספר פתרונות שלי בתרגומים שלי לשירי זמר רוסיים.

"ילדתי מארוסיה", המוכר גם בשורתו הראשונה: "אט זורם הנחל", הוא מהשירים המוכרים והאהובים שאומצו לזמר העברי מהשפה הרוסית. לטעמי הוא לא "שיר רוסי", אלא שיר סובייטי, שנכתב בהתאם לציווי שלטוני, על מנת להפיץ את האידיאולוגיה של הקרמלין. השיר הסובייטי: "רְיָאבִּינָה" (Рябина), או "Уральская рябинушка" (ריאבינה מאזור אוראל), נכתב ב-1953, מילים: מיכאיל פִּילִיפֶּנקוֹ, לחן: ייבגני רודיגין.

את הנוסח העברי של השיר, שאינו תרגום, כתב ב-1963 אפי נצר. בשיר העברי נערה בודדה מבקשת מהעץ שבשיר שיביא לה אהוב. הנערה, גיבורת השיר הסובייטי, אינה בודדה, יש לה שני מחזרים, היא מבקשת מהעץ שיעזור לה להחליט במי לבחור.

נראה תמים? אבל, לא כל כך! הרקע להתרחשות בשיר הסובייטי הוא, בהתאם לאידיאולוגיה, מפעל תעשייתי שמפיץ אור על סביבתו. כל גיבורי השיר הם עובדיו. המחזרים שבשיר אינם כחלומה של האם היהודייה: עורך דין או רופא. הם עובדי כפיים פשוטים: מסגר ונפח, שניהם ראויים, אחד מהם אף יזכה בפרס הגדול – באהבה.

פה אנחנו מגיעים לעץ. בשיר הסובייטי העץ הוא "רְיָאבִּינָה" (Рябина). כל רוסי מכיר את העץ הזה על פריחתו הלבנה ואשכולות הפרי האדמדם, אבל לנו, הישראלים, שם העץ הזה לא אומר דבר. כבר אפי נצר סימן ש'ריאבינה' לא מתאים, כשבחר ב'אלון'. ב"שיר ערבית", שהוא תרגום לא כל כך מוכר של הנרי קלאוזנר, הוחלף ה"ריאבינה", אבל, בהתאמה למקור, בשם עץ שהוא נקבה – צפצפה. אני בחרתי בעץ אחר מהנוף שלנו, כמו במקור – נקבה, בערבה.

עֲרָבָה מְתֻלְתֶּלֶת

שִׁיר שָׁקֵט בָּעֶרֶב עַל פְּנֵי הַנַּחַל צָף,/ בַּמֶּרְחָק מִפְעָל וְאוֹרוֹ בַּגַּלִּים נִשְׁקָף,/ אֵי-שָׁם טָסָה רַכֶּבֶת,/  בְּגַלְגַּלֶּיהָ בְּרָקִים,/ תַּחַת עֵץ עֲרָבָה שְׁנַיִם – לִי הֵם מְחַכִּים.

מָה יָפוּ תַּלְתַּלַּיִךְ,/ עֲרָבָה אֲהוּבָה,/ לָמָּה זֶה בֵּין עַרְבַּיִם/  תָּמִיד אַתְּ עֲצוּבָה?

הַצְּפִירָה נָמוֹגָה, הַשִּׁיר גַּם הוּא דּוֹעֵך,/ בְּמִשְׁעוֹל-גְּבָעוֹת אֶל הָעֲרָבָה נֵלֵךְ,/ רוּחַ עֶרֶב עַקְשָׁן מְפַזֵּר אֶת הַתַּלְתַּלִים,/ הַמַּסְגֵּר מִיָּמִין, הַנַּפָּח – הוּא לִשְׂמָאלִי./ מָה יָפוּ תַּלְתַּלַּיִךְ…

מִי מֵהֶם אֶבְחַר לִי, לְמִי יָדִי אֶתֵּן,/ אֵיךְ אֶפְשָׁר לִבְחֹר כְּשֶׁהַלֵּב כָּל כָּךְ רוֹטֵט?/ כֹּה שׁוֹנִים הֵם הַשְּׁנַיִם, אַךְ שְׁנֵיהֶם מֻשְׁלָמִים,/ עֲרָבָה, תְּנִי עֵצָה לִי: בְּמִי אֶבְחַר, בְּמִי?/ מָה יָפוּ תַּלְתַּלַּיִךְ…

אפשר לצפות בשיר המקורי, עם כתוביות של התרגום לעברית בקישור 

אני הרי אינני אלא תבנית רחוב מולדתי

פעם זה היה נפוץ, אבל בימינו כבר לא כותבים שירים על מחוזות הילדות. בילדותי, בשנות הארבעים של המאה העשרים, נסיבות משפחתיות גרמו לכך שכשנתיים התגוררתי אצל דודי, משפחת ריסקינד. דודתי חינה, אחותה של אמי, עם ולנטין ובתם רינה, לימים שגיב, שפרשה עלי חסות. היו אלו מהשנים המאושרות בחיי. הם גרו ברחוב יוד בקריית-חיים. היום הרחוב נקרא "חומה ומגדל", אבל באותם ימים רחוקים לכל רחובות קריית-חיים היו שמות של אותיות. כל דיירי הרחוב היו אנשי עבודה צנועים בעוצמתם, והיחסים ביניהם היו כמו משפחה אחת גדולה.

לימים, ב-1956, הופק סרט סובייטי: "אביב ברחוב זארצנוי". כנהוג בסרטי קולנוע סובייטים, שולבו בסרט שירים. את שיר הנושא, כשם הסרט, כתבו אלכסיי פאטיאנוב ובוריס מוקראוסוב. בחלוף שנים רבות תרגמתי את השיר כשלחיי רטובות ובתודעתי עוברות תמונות מ"רחוב יוד". כך גם קראתי לתרגום "אביב ברחוב יוד". ואז הגעתי לצמד השורות האחרונות: В моей судьбе ты стала главной, Родная улица моя, מילולית: "בגורלי הפכת להיות העיקר, רחוב הולדתי". הפירוש המילולי היה ברור, אבל האצבעות על המקלדת היו שבויות באמרתו של טשרניחובסקי: "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". תרגמתי: "אֲנִי הֲרֵי אֵינֶנִּי אֶלָּא תַּבְנִית רְחוֹב מוֹלַדְתִּי".   

אָבִיב בִּרְחוֹב יוּד  

כְּשֶׁבָּא אָבִיב אֵינִי יוֹדֵעַ,/ יוֹרְדִים גְּשָׁמִים וְשֶׁלֶג צָץ,/ הָרְחוֹב הַזֶּה שֶׁבּוֹ נוֹלַדְתִּי -/ צוּר מַחְצַבְתִּי בְּכָל מַצָּב.

וּפֹה בָּרְחוֹב גַּם הִתְבַּגַּרְתִּי,/ יוֹנִים הִפְרַחְתִּי לֶעָנָן/ וּבְפִנַּת-הָרְחוֹב פָּגַשְׁתִּי/ בָּאַהֲבָה הָרִאשׁוֹנָה.

בְּזֶּה הָרְחוֹב הַכֹּל אַחֶרֶת:/ כְּשֶׁבַּבָּתִּים הָאוֹר מֻחְשָׁךְ/ עוֹד אֵשׁ בַּלְּבָבוֹת בּוֹעֶרֶת/ יוֹמָם וְלַיִל כְּמוֹ כִּבְשָׁן.

גּוֹרָל אַחֵר כְּלָל לֹא נָחוּץ לִי/ וְהַתַּחְלִיף גַּם לֹא מֻצְדָּק,/ וְטוֹב לִי כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁחֻנַּכְתִּי/ בְּ"קַו-יִצּוּר" שֶׁל בְּנֵי-אָדָם.

יֵשׁ רְחוֹבוֹת יָפִים כְּפֶלֶא,/ אֲנִי נִשְׁאָר לִי בִּכְתָּבְתִּי,/ אֲנִי הֲרֵי אֵינֶנִּי אֶלָּא/ תַּבְנִית רְחוֹב מוֹלַדְתִּי.

אפשר לצפות בשיר המקורי, עם כתוביות של התרגום לעברית בקישור 

תחת חלוני עץ דובדבן נסער

"צֶ'רְיוֹמוּחָה", השם הרוסי של עץ ממיני הדובדבן, היה שמו של שיר בעברית, לא מאוד מוכר. סביר להניח שהגיע לארץ אחרי שהוקלט בברית המועצות ב-1953, ע"י מקהלת אוראל. שם השיר הרוסי: "Под окном черемуха колышется" ("תחת חלוני נע עץ דובדבן"). המילים מיוחסות למשורר בוריס טימופאייב (1963-1899), הן נכתבו ב-1926. מבחינת הקרמלין, השיר, ככל השירים הליריים, היה דקדנטי, מנוון מבחינה תרבותית. הלחן, על פי מורכבותו, אינו "שיר עממי". המלחין אינו ידוע, יש סברה שהיה זה המלחין בוריס פרוזורובסקי שנחשב אויב השלטון. על תוויות תקליטים שהופקו בברית המועצות, היה כתוב בדרך כלל "שיר עממי".

לפני שנים אחדות תרגמתי את שלושת הבתים שנהוג לשיר מתוך השיר האהוב הזה. השורה השלישית בבית השני: Ведь к любви ведет дорожка длинная, מילולית: "אחרי הכול, הדרך אל האהבה ארוכה". אלא ש"אחרי הכל" ברוסית זו הברה אחת, בעברית – חמש, אז ויתרתי על זה: "אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ אֶל הָאַהֲבָה".

השורה הרביעית, של הבית השני: Чуть отстал – и вовсе не дойдешь, מילולית: "מעט תתאחר – ולא תגיע לשם כלל".  את זה תרגמתי: "תִּשְׁתַּהֶה – הִיא כְּעָשָׁן תִּכְלֶה". הצירוף "כעשן תכלה" הוא מהתרמיל המילולי שלי. אני לא יודע איך הוא הגיע לשם. אני לא דתי ואינני מתפלל. רשמתי אותו בתרגום, וכדי לדעת מה מקורו חיפשתי בגוגל. התברר לי שהוא מאחת מתפילות הימים הנוראים.

תחילת הבית השלישי: А дойдешь – от счастья не надышишься,/ От объятий жарких, от любви. מילולית: אך, כשתגיע לשם, מאושר לא תוכל לנשום מחיבוקים חמים של אהבה. כאן התרגום כבר כאילו עלה מעצמו, מאותו תרמיל. גם ידעתי שזה מבוסס על שיר השירים: "אִם תָּעִיר עַד שֶׁתֶּחְפַּץ הָאַהֲבָה, אִם בִּימִינְךָ חִבּוּק תָּשִׁיב". נותרה לי בעיה קטנה עם התרגום שלי. המילים בעברית קצת גבוהות יחסית למקור הרוסי, אבל בכל ניסיונותיי לא עלו יפות מהן.

תַּחַת חַלּוֹנִי עֵץ דֻּבְדְּבָן נִסְעָר

תַּחַת חַלּוֹנִי עֵץ דֻּבְדְּבָן נִסְעָר,/ כְּבָר מִזְּמַן נָשְׁרוּ לוֹ כָּל פְּרָחָיו,/ קוֹל מֻכָּר נִשְׁמָע מֵעֵבֶר לַנָּהָר,/ שָׁם כָּל לַיְלָה שָׁר זָּמִיר שִׁירָיו.

זֶה הַשִּׁיר – שִׁירוֹ שֶׁל כָּל זָמִיר בַּסְּבַךְ,/ קַח אֶת זֶה עָמֹק אֶל תּוֹךְ הַלֵּב:/ אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ אֶל הָאַהֲבָה,/ תִּשְׁתַּהֶה – הִיא כְּעָשָׁן תִּכְלֶה.

אִם תָּעִיר עַד שֶׁתֶּחְפַּץ הָאַהֲבָה,/ אִם בִּימִינְךָ חִבּוּק תָּשִׁיב,/ תַּחַת חַלּוֹנִי יִשְׁקֹט הַדֻּבְדְּבָן/ וְכָל לַיְלָה בּוֹ זָמִיר יָשִׁיר.

אפשר לצפות בשיר המקורי, עם כתוביות של התרגום לעברית בקישור: 

אלי ס"ט הוא משורר, חבר קיבוץ גדות, בעל האתר https://www.eli-sat.com/ המשמר בין שאר תכניו שירים רוסיים, ומציע להם תרגומים הקרובים למקור.—