הסיפור המוזר על איך גיליתי את שמו האמיתי של האיש שלי לאחר 55 שנות נישואין וגם זה במקרה ורק לאחר מותו.

מראש נשבעת שכל מילה אמת.

דוֹדוֹ נולד בבית בקרית חיים ב 1.3.48. ממש בבית, כי הדרכים לבית החולים בחיפה היו חסומות. נולד תינוק גדול. אומרים שמשהו כמו 5 קילו. לא הייתי. לא בדקתי. אומרים. כשהיה בן כמה חודשים הלכה סבתא אסתר להוציא תעודת לידה. אמרה לפקיד מתי נולד והוא תיקן אותה. "התכוונת 1947. לא 48!" לא עזרו כל מחאותיה. "ככה לא נראה תינוק בן 5 חודשים! זה תינוק בן שנה ו 5 חודשים" ורשמו בתעודה 1947.אם תרצו תגידו צחוק הגורל, אם תרצו תגידו צוחק מי שצוחק אחרון כך או כך, דוֹדוֹ דפק את המערכת, כי התחיל לקבל קצבת אזרח ותיק שנה מוקדם יותר. נחזור לפקיד בשנת 1948. אז ככה, פעם היה מקובל לקרוא לרך הנולד על שם הסבא. מה לעשות שלסבא של דודו קראו אדולף? מזכירה לכם שסבתא אסתר נמצאת אצל הפקיד, שכבר גם ככה היא לא באה לו בטוב והוא לא מוכן לרשום בתעודת הלידה "אדולף" . רושם "אדולפו" שיחליק יותר טוב בגרון. לא יודעת אם סבתא אסתר הייתה מודעת לשינוי השם שנעשה שלא על דעתה. היא הייתה אז עולה חדשה ולא ידעה קרוא וכתוב בעברית. עם שנת לידה לא נכונה ושם שלא רצתה החזירה את התינוק המגודל הביתה. מקורות משפחתיים מספרים ש Lea Lavi Hakim , בת דודתו ובת גילו לא הצליחה להגות את השם המסובך שנתן לו הפקיד והתחילה לקרוא לו דוֹדוֹ. הרבה יותר קצר. הרבה יותר קליט. מאז היה ידוע בפי הבריות בשם דוֹדוֹ. כך הכרתי אותו. ברשותכם או בלי רשותכם אבל למען ההיסטוריה, סטייה קלה מהעלילה המרכזית .כשהגעתי למושב, דודו היה מכונה גם "חלפון". הנחתי שזה שם משפחתו. דודו חלפון. לימים, דעך השימוש בחלפון, אם לבקשתו של דודו או לא, ומעולם לא בדקתי מהיכן הגיע הכינוי. אם יש מישהו מהוותיקים שיודע מוזמן להאיר את עיני.כששאלתי את אבא שלי אם מכיר משפחת חלפון מסלוניקי, ענה שלא הייתה בסלוניקי משפחה עם שם כזה.ועדיין לא נדלקה לי שום מנורה אדומה. אבל מכאן העלילה מסתבכת. האיש שלי חי חיים מלאים, כפרה עליו, ובהגיע יומו ללכת לעולם שאנו מקווים שכולו טוב, אנחנו רואים על חלקת הקבר הטרי וריאציה נוספת על השלט. הפעם השם הוא "אודלופו". טעות! אני אומרת. זה צריך להיות רשום אדולפו, יעני שם איטלי מתנגן כזה לאיש שהיה שרמנטי להפליא. לא, לא, לא! אומר לי מר רביבו מהמועצה הדתית . בדקתי הייטב בתעודת הזהות. א ו ד ל ו פ ו. חוזרים אחרי ההלוויה הביתה ואני בודקת בתעודת הזהות. הצדיק צדק!

א ו ד ל ו פ ו, הוא ולא אחר! בודקת גם בתעודת זהות קודמת. גם משם צוחק לי בפנים אודלופו. גם בתעודת הזהות *שלי* רשום "אודלופו" כבעלי היחיד. מי אתה אודלופו ומה עשיתם לאדולפו / דודו שלי? אין תשובה. חייבת לחפש מסמכים יותר מוקדמים כדי לדעת מה היה השם האמיתי שנתנו לך הוריך. או רשמו לך פקידיך. מי אתה דודו גולדשטיין שהייתי נשואה לך כמעט 55 שנה ולא ידעתי את שמך האמיתי? אתה, שכשהכרנו היית שתקן גדול ולימים הפכת לדברן שהשם ירחם. יש מצב שהייתי נשואה לשב"קניק מוסדניק, חשאיניק ?

ואיך נרדמתי ככה בשמירה? מי אתה אהובי?

יאללה , דבר אלי עכשיו כבר מותר לגלות

דודו הלך לעולמו ביום 6.7.25. היה מחלוצי רמת הגולן , חבר מושב רמות ונטמן באדמתו.

דודו ורחלי גולדשטיין והבנות.

יגאל ברק : תגובה לפוסט של רחלי גולדשטיין.

במסדר הראשון בטירונות מחנה 80.הסמל מקריא את שמות הטירונים. והגיע לשם אדולף גולדשטיין. אף אחד לא עונה לשם הזה. ומאחר ואנחנו שלושה גרעינים במחלקה. לך תדע מי זה אדולף גולדשטיין. אנחנו בגרעין מכירים את דודו גולדשטיין. הסמל קורא שוב אדולף גולדשטיין. ואז מתרוממת יד. אני. אז למדנו ששמו של דודו הוא אדולף. היה לנו מ"כ תימני שקלט את השם אדולף. ומאותו יום עיברת את השם לחלפון. מאז ,דודו לאורך השרות הצבאי ולאחריו שמו היה חלפון.

הקבוצה שלנו התחנכה בקן דרום של "הנוער העובד והלומד "{לשעבר קן " התנועה המאוחדת "} בקריית חיים. דודו גולדשטיין גר בקרית חיים ברחוב נ'ג סמוך לביתה של בת דודתו לאה חכים ושניהם היו עימנו בגרעין " שורק" שיועד לקבוץ גזר . לא הרחק מהם היה ביתם של משפחת פוליקר { פוליקאריס }ומשפחות נוספות יוצאי סלוניקי . להוריה של לאה חכים , בת דודתו של דודו , הייתה בפינת הרחוב חנות למכירת פיצוחים שאת הפיסטוקים מאד אהבתי.

בשידור חוזר מתוך ארכיון " האתר החופשי של בני קריית חיים ". סרטון 23 דקות.

בני קריית חיים אבלים על מותה של רותי אבידור { שפיגל }, בת קריית חיים ממייסדות יודפת ,הישוב השכטריסטי שבגוש שגב {משגב}, חלוצה ויוזמת . אנו משתתפים בצערה של אחותה , חברתנו הדרה שפיגל -עמנואל , ובצער כל בני המשפחה.

דבריו של בנה גיורא.

דבריו של האלוף { בדימוס}, מפקד חיל הים, דוד בן בסט , בנה של חנה ,בת דודתה של רותי .

העברה מ"קול הלב "תל אביב. שנת 2011. ראיון עם רותי אבידור , יוזמת ומבצעת האירוח הכפרי בגוש שגב.{ משגב}.

דברי הבן גיורא על קבר אימו

אשתדל לומר דברים שלא נשמעים כהספד כי אם ברכת הדרך.

ראומי אגמור אמר לי אתמול ציטוט יפה של רחל, וסליחה אם אני לא מדייק: "המוות הוא כמו גשם, גם כשהוא בא בעתו- הוא מפתיע. "תיאור די מדויק של התחושה של כולנו בימים האחרונים, שעל אף שאמא הגיע לשיבה טובה וחייתה חיים מלאים במלוא מובן המילה, והפרידה מהגוף זה תהליך שנמשך כבר כמה שנים, עבורנו ילדיה, נכדיה וניניה ונראה שגם עבור אנשים רבים אחרים היא דמות ואפילו ניתן לומר "מוסד" שתמיד הייתה ובתודעה שלנו גם תמיד תהיה.אמנו רותי אבידור לבית שפיגל, היא בתם של אסתר ויוסף ואחותה הקטנה של הדרה שתיבדל לחיים ארוכים, לצערנו לא יכלה להגיע לכאן היום, אך נמצאת אתנו בכל רגע ורגע.

אמא נולדה בקריית חיים בשנת 1940, הילדות בקריית חיים, ההוואי של התקופה, תנועת הנוער בתקופה שבה אידיאלים לא היו מילה גסה, כי אם דרך חיים, הייתה חלק מאוד משמעותי עבורה. אמה, סבתא אסתר ז"ל, תיארה אותה כנערה מורדת, אולי משום שהיא הלכה בעקבות הקול הפנימי שלה יותר מהמקובל בתקופתה. הקול הזה הוביל אותה לקבוצה שנאספה סביב ד"ר יוסף שכטר, הקימה את גרעין "יובל " ואחר כך את יודפת. פרק חיים שהפך להיות המשמעותי בחייה, כאן הכירה את יורם, אבינו, וכאן הקימו את ביתם ומשפחתם ועד מותה הייתה מעורבת בכל דבר ועניין שקורה כאן, סקרנית, דעתנית ומחוברת מאוד לכל אדם שפגשה.

לאמא יש עניין מיוחד באנשים, היא גילתה עניין בכל אדם שפגשה, בין אם זו פגישה קצרצרה עם אדם לא מוכר, שומר אקראי בקניון או נציג מכירות טלפוני, ובין אם אלה אנשים שהיו אתה בקשר שנים רבות, חברים ביודפת, בקבוצות, או בסביבה. היא התעניינה וזכרה פרטי פרטים ובעיקר, כך נדמה לי, התעניינה לגלות את המיוחד ואת נקודת העניין של כל אדם ולמצוא עניין משותף. כולנו ידענו שללכת עם אמא לאיזשהו מקום זה אומר להיות שותפים למפגשים אנושיים יוצאים מן הכלל, שגם דרשו, יש להודות, סבלנות רבה.

עוד לפני העלייה לקרקע ליודפת גילתה אמא את אוכלוסיית המקום, היא יצרה קשרים מיוחדים עם השכנים הבדואים מבני ערב אל חג'יראת והכפרים הערביים שבסביבה, קשרים שהפכו להיות קשרי הערכה הדדית וחברות וכעבור שנים גם חלק מעיסוקה כשהגתה והוציאה לפועל מיזמי תיירות שהמשותף לכולם הוא ההיכרות האישית והמרקם האנושי.הבית שלנו היה תמיד מלא תנועה ואנשים שהגיעו לבקר ואמא מצאה עבור כל אחד זמן לקפה, ארוחה ושיחה שמעולם לא הסתיימה והיה ברור שחייבים להמשיך, או כפי שנהגה לומר "המשך יבוא.."

עד הרגע האחרון אחזה ברשת קשרים אנושית שטוותה במשך השנים, ושמרה עליה במפגשים אישיים ובשיחות טלפון שהגיעו ממש לרמה של אמנות מיוחדת עם חדות מחשבה וזיכרון יוצאים מו הכלל.אני חושב שהדבר המרכזי שהנחילה לנו, בניה ומשפחתה זה לראות את המהותי, ה"עולם ומלואו" שבכל אדם באשר הוא.אמא הייתה הלב הפועם של המשפחה, עם קשר מיוחד לבישול מקורי, אינטואיטיבי ומלא השראה, ארוחות על המגש, מלאכות יד ואמנות שעדיין שזורים במשפחה לדורותיה. המשפחה הפכה באופן טבעי להיות המרכז של חייה ולב העניין עבורה. ביומה האחרון ישבתי עם אבישי, דניאלה ואהרוני בשולחן המפורסם, שבמטבחה, עמוס הניירות, העיתונים הספרים, הצנצנות והצלחות, עיניה נעצמות בחוסר כוח והנה נכנסו הנינות אחינועם ואדר ופתאום אורו עיניה והיא כאילו חזרה לעניינים, חייכה אליהן ונופפה לעומתן בידיה. כמה שעות אחר כך הלל עזר לה לעלות לאמבולנס טיפול נמרץ כשהיא צלולה ומשוחחת עם הצוות הרפואי, ורגע לפני שהדלת נסגרה היא אמרה להלל: לבית החולים כבר לא אגיע. וכך אכן היה.אנחנו רוצים לומר תודה ענקית לכל האנשים, הרופאים, המטפלים, החברים, הקרובים והרחוקים, השכנים שליוו את אמא, עזרו ועטפו אותה באהבה בשנים האחרונות וללא ספק האריכו את ימיה, משום שאמא אהבה את החיים וחיה כל רגע ורגע. ותודה חמה ומיוחדת לג'יני, המלאך השומר והמלווה שלה בשנים האלה שכרכה בה את גורלה והצליחה לראות ולעשות מעבר למילים, למסכות ולהגנות, הקשר שנוצר ביניהן והלך והתהדק בזכות המסירות האינסופית אחת לשנייה והפך לקרבה מיוחדת שלא ניתן לתאר במילים.אמא אהבה מאוד לכתוב, המילים היו לה אבני משחק ומעין חידה אינסופית שהיא עומלת על פתרונה באמצעות צירופי מילים, מטבעות לשון והקשרים, הברכות שלה היו חלק מהרבה אירועים ביודפת והיא כתבה גם אינסוף שירים למגירה שטפטופים מהם התפרסמו פה ושם.

לסיום  אקרא שיר קצר שכתבה ותודה לאסנת שהעלתה ושלחה אלינו:

טִפְטוּף מֵרֶגַע מייחד

אֲנִי נֶאֱחֶזֶת בָּכֶם, יְמוֹת חַיַּי.

מְבִינָה שֶׁתַּמְשִׁיכוּ הָלְאָה,

גַּם בִּלְעָדִי

וְגַם שֶׁאֵין טַעַם להילחם

עַל שֶׁלֹּא אַמְשִׁיךְ יַחַד אִתְּכֶם.

רַק בְּמָה שֶׁהָיִיתִי מעניינת,-

לָחוּשׁ חַיִּים שֶׁל מַמָּשׁ

בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ

יהי זכרך ברוך.

השכטריסטים

העברה מויקיפדיה.

הרב , הפילוסוף המורה והמחנך יוסף שכטר { 1901-1994}

בהיותו מורה מן המניין בבית-הספר הריאלי בחיפה, החלו להימשך אחריו תלמידים, שדבריו החודרים על החינוך לערכים ועל ערכי היהדות מצאו מסילות ללבותיהם. אותם תלמידים היו מצטרפים אליו לשיחות נוקבות בשעת ההפסקות ולאחר הלימודים, וכן בחוגים שנוצרו ביוזמתו וביוזמתם, בבית-הספר ובביתו אחר-הצהריים, ונסתיימו בשעות הלילה המאוחרות. בפגישות אלה נתלבנו תדירות ערכי האדם והיהדות. אותם תלמידים מעולים שהתגבשו סביב ד"ר שכטר בתחילת שנות החמישים החליטו להתעמק בתפיסות ובדרכים שקיבלו ממנו ולהופכן לאורח חיים. הללו, שנתכנו על שמו בשם "שכטריסטים", התגייסו לנח"ל, עברו גלגולים שונים, עד שבשנת תש"ך (1960) עלו על הקרקע בלב הגליל המרכזי, ביודפת. יודפת היה היישוב היהודי הראשון באותו חבל ארץ, והיווה דוגמה ומקור השראה ליישובים יהודיים שנוסדו שם בעקבותיו. גם בשנים הבאות היה שכטר נפגש עם תלמידיו, בביתו וביודפת, והיה ממשיך לשוחח עמם ולפתח אותם הנושאים. יודפת, כיום יישוב פורח, עבר שינויים מאז, אך אחדים מבין ראשוניו ומבין אלה שבאו בעקבותיהם המשיכו לקיים קשרים עם יוסף שכטר עד יומו האחרון. אחרים פנו להשפעות מתנועת גורדייף.

תגובות הגולשים

רונן homeopathy.levy@gmail.com 172.69.150.187

אישה מיוחדת , מקסימה, מלאת אדמה ושורשיות ורוחניות פשוטה ואמיתית. יהא זכרה ברוך

בצער רב אני מודיע שאבי היקר, יעקב בן-דורי, בנם של זאב ושרה ז"ל, ממייסדי הקריה,
נפטר היום,יום שני ה-7 בחודש אפריל, ט' בחודש ניסן בבית החולים הלל-יפה שבחדרה. 

מועד ההלוויה והשבעה יפורסמו בהמשך. 

עודד בן דורי

ניתן להשיג אותי במייל – oded.bendori@gmail.com

ברוך דיין האמת

קבוצת " דרור" קן "התנועה המאוחדת " קריית חיים. ילידי 1934 .צילום משנת 1947.

יעקב בן דורי,בונצי'ק ,שני מימין.

תגובות הקוראים

יענקלה בונצ'יק- בנדורי, היה איתי בגן הראשון, גן רבקה בקריית חיים וכשהייתי חברת קבוץ עין גדי, היה אחד מטייסי הפייפרים של חיל האוויר, שעמדו לשרותינו בהעברת חולים לטפול רפואי בבאר שבע, להעברת יולדות "לצפון" וכמו כן להבאת לחם ומוצרים בסיסיים לקבוץ, עוד בטרם נפרצה דרך ראויה לכלי רכב, בין סדום לעין גדי.

יהי זכרו ברוך.

דְּבויְשֶה (דבורה סְלֶפּ-גּוּטְמָכֶר)

אלי רביד, ליישי :

משפחת מנדלבאום , ההורים ארנה ומאיר והבנים יוסי ויוחנן גרו בקרית חיים ,ברחוב ח'{ השיירה } מספר 24.

בהערכה ובהוקרה לפרופ’ גבי שפר ז”ל

נודע לי באיחור על פטירתו של פרופ’ גבי שפר באוגוסט 2023, והצטערתי עמוקות על לכתו. לפני שנים רבות זכיתי ללמוד אצלו את הקורס פוליטיקה ומדיניות בחינוך באוניברסיטה העברית. במהלך הסמסטר פגשתי אותו בשעות הייעוץ לקראת כתיבת עבודת הסמינריון, וכשסיפרתי לו שאני מקריית אתא, ראיתי לפתע ניצוץ בעיניו. הוא סיפר לי בהתלהבות על ילדותו בקריית חיים, והחיבור האישי שנוצר בינינו הוסיף לי רובד משמעותי ללמידה.

דמותו המרשימה לא הסתכמה רק בתחום האקדמי. לא אחת, לאחר שיעוריו בשעות הערב המאוחרות, הייתי נוסע צפונה ומאזין לו ברדיו בתוכנית מה המצב, שם שימש פרשן ביטחוני ואקטואלי. כך, באורח בלתי צפוי, מצאתי את עצמי ממשיך לשמוע אותו וללמוד ממנו גם מחוץ לכותלי האוניברסיטה.

פרופ’ שפר היה מורה, חוקר ואיש רוח מעורר השראה. יהי זכרו ברוך.

הנהלת ועד קרית חיים משתתפת בצער המשפחה

בצער רב ובכאב אנו מודיעים על לכתו של ישראל קסטנברג ז"ל

ישראל קסטנברג פעל במסירות ובהתנדבות למען קרית חיים בתחומים רבים ומגוונים. בין היתר, הקדיש את זמנו לניהול הארכיון ולשימור מורשת הקריה. בזכות תרומתו הרבה, זכה ישראל לתואר יקיר הקריה כהוקרה על עשייתו יוצאת הדופן ורבת השנים. הנהלת ועד קריית חיים, בראשות היו"ר צילה ברוך, מנכ"ל האגודה חיים סגל, עובדי האגודה ומתנדביה, מביעים את תנחומיהם הכנים למשפחת קסטנברג.

פועלו וזכרו יישארו חקוקים בלב תושבי הקריה לעד.
יהי זכרו ברוך.

בני קריית חיים ,ילידי שנת 1931.ישראל קסטנברג במרכז התמונה.

אלי רביד, ליישי :

ישראל קסטנברג ז'ל . מראשוני בניה של קריית חיים, יליד 1931 , היה בה שנים ארוכות פעיל חברתי ועשה לקידומה. הירבה להעלות מזיכרונותיו " באתר החופשי של בני קריית חיים". בני הקריה משתתפים בצער בני המשפחה.

כלת השמחה , רותי חשמן -דיכטר , מברכת את חברותיה וחבריה בני השמונים.

18.7.10 ישראל קסטנברג – מפגש ילידי 1931  { הודעה באתר ב "אתר החופשי של בני קריית חיים "}

בשנה הבאה עלינו לטובה שנת 2011  יהיו בני המחזור שלנו בני 80 .  לפי בקשת החברים לקחתי על עצמי לטפל בהכנת המפגש. בשלב הראשון אני זקוק למידע : שמות בני המחזור כיום, כתובת המגורים כיום, טלפונים ודוא"ל. העבירו לי מידע כפי שציינתי : לישראל קסטנברג שגר ברחוב משה שרת 9  קרית חיים מיקוד 26260

                                          טלפון  8720261          דוא"ל         iskest@walla.com

קבוצת האתלטיקה של " הפועל " קריית חיים. בשנות ה-50. רמי זילברשטיין במרכז התמונה.

אלי רביד , ליישי : רמי היה פעיל בוועד קריית חיים וניהל שנים רבות ,כיושב ראש ,בצוותא עם רעייתו שולה, את "בית יד לבנים " בקריית חיים ,בית אשר שימש אותנו שנים רבות לפעילויות לשמירת מורשת הקריה, להנצחת בניה שנפלו במלחמות ישראל , להתכנסויות ,פגישות חברים ולפעילויות חברתיות ותרבותיות מגוונות. אנו משתתפים בצער בני המשפחה .

הודעת וועד קריית חיים מיום 14.1.25 {מתוך האתר הרשמי של ועד קריית חיים}

בצער רב ובכאב אנו מודיעים על לכתו של רמי זילברשטיין ז"ל

הנהלת ועד קריית חיים משתתפת בצער המשפחה

רמי זילברשטיין היה חבר הנהלת ועד קריית חיים במשך שנים רבות, ופעל למען הקריה בהתנדבות ובמסירות אין קץ. בזכות תרומתו האדירה לקהילה, זכה רמי לתואר יקיר הקריה כהוקרה על פועלו רב השנים בקרית חיים. בנוסף, כיהן רמי במשך שנים רבות כיו"ר בית "יד לבנים" קריית חיים, שם הקדיש את זמנו ומרצו לזכר הנופלים ולחיזוק הקהילה. הנהלת ועד קריית חיים, בראשות היו"ר צילה ברוך, מנכ"ל האגודה חיים סגל, עובדי האגודה ומתנדביה, מביעים את תנחומיהם הכנים והעמוקים למשפחת זילברשטיין. פועלו ייזכר לדורות, ותרומתו תמשיך להאיר את דרכם של רבים.
יהי זכרו ברוך.